הסחרחורת הפסיכופיזיולוגית
הסחרחורת הפסיכופיזיולוגית המתמשכת (PPPD - Persistent Postural-Perceptual Dizziness) היא הפרעת שיווי משקל תפקודית, הגורמת לתסמינים כרוניים של סחרחורות, אי יציבות ותחושת בלבול מרחבי. אמנם PPPD לרוב נגרמת מאירוע ראשוני כגון דלקת מבוך (Labyrinthitis), דלקת עצב וסטיבולרי או התקף של סחרחורת תנוחתית פרוקסימלית שפירה (VPPB), אך חשוב לציין כי אין זה הכרחי. ישנם מטופלים שמפתחים את ההפרעה מבלי שיהיה אירוע מחולל ספציפי, אם כי מקרים אלה נדירים יותר.
מבחינה אפידמיולוגית, ה-PPPD זוכה להכרה ותיעוד הולך וגדל. בארצות הברית, ההערכות הן שכ-1.8% מהאוכלוסייה הכללית סובלים מ-PPPD, עם שכיחות גבוהה במיוחד בקרב נשים ואנשים מבוגרים. עד 25% מהמטופלים הפונים לטיפול בתסמיני סחרחורת כרונית עונים על הקריטריונים האבחנתיים של PPPD, מה שמדגיש את הצורך בטיפול ייעודי להעלאת איכות חייהם של הסובלים ממנה.
מבחינה היסטורית, PPPD היא ישות חדשה יחסית במחקר הרפואי. לפני שההפרעה זוהתה כאבחנה עצמאית, תסמינים דומים יוחסו לרוב להפרעות סומטופורמיות או חרדתיות. עם זאת, ההתקדמות בהבנת הפרעות בשיווי משקל הובילה לזיהוי מאפייניה הייחודיים של ההפרעה. בשנת 2017, אגודת באראני, רשות מחקר בינלאומית בתחום הווסטיבולרי, הגדירה באופן רשמי את ה-PPPD, וקבעה קריטריונים אבחנתיים מדויקים להבחנה בין ההפרעה לבין הפרעות וסטיבולריות אחרות. מאז, מחקרים אפשרו להבין לעומק את המנגנונים החושיים והפסיכולוגיים המעורבים, והובילו לפיתוח טיפולים ייחודיים, במיוחד באמצעות שיקום וסטיבולרי.
קריטריונים לאבחון PPPD
הקריטריונים האבחנתיים ל-PPPD, על פי אגודת באראני, חיוניים לקביעת אבחנה ברורה ולהבחנה בין הפרעה זו לבין פתולוגיות וסטיבולריות או פסיכולוגיות אחרות. PPPD מאופיינת בתסמיני סחרחורת ואי יציבות שאינם סיבוביים, המופיעים כמעט כל יום במשך לפחות שלושה חודשים. תסמינים אלה נוטים להחמיר במצבים מסוימים: בעמידה, בתנועות ראש או גוף, ובחשיפה לסביבות עם גירויים חזותיים מורכבים, כמו במרחבים ציבוריים או בעת שימוש במסכים. מאפיין ייחודי הוא אופי התסמינים המשתנה, המחריף עם עייפות, מתח ופעילות ממושכת.
כדי לקבוע אבחנה של PPPD, על התסמינים לא להיות מוסברים על ידי הפרעות וסטיבולריות, נוירולוגיות או רפואיות אחרות. בדיקות משלימות בדרך כלל תקינות, דבר המכוון למקור תפקודי של ההפרעה. לעיתים קרובות קיימת חפיפה עם חרדה או דיכאון, אשר אמנם אינם הגורם ל-PPPD, אך יכולים להעצים את תחושת התסמינים. קריטריונים אלה מאפשרים לאבחן את ההפרעה במדויק ולהתאים את הטיפול בצורה מיטבית.
תלות חזותית ב-PPPD
תלות חזותית היא היבט מרכזי ב-PPPD. במצב זה, המטופל נעשה רגיש יתר למידע חזותי, כדרך לפצות על מערכת וסטיבולרית שאינה מתפקדת באופן מיטבי. תלות חזותית מתבטאת בנטייה להסתמך בצורה מוגזמת על רמזים חזותיים לצורך שמירה על שיווי משקל ומיקום במרחב, בעיקר בסביבות מורכבות או עמוסות, כמו סופרמרקטים או שטחים ציבוריים. תופעה זו נובעת משינוי באינטגרציה החושית, שבו המוח מעדיף מידע חזותי על חשבון מידע פרופריוצפטיבי ווסטיבולרי, מה שמוביל לתחושת חוסר יציבות ולחרדה במצבים עם גירויים חזותיים רבים.
תלות יתר זו בגירויים חזותיים עלולה להחמיר את תסמיני ה-PPPD, שכן היא יוצרת מעגל הימנעות וגירוי-יתר לגירויים חזותיים. מטופלים עלולים להימנע מפעילויות או מקומות מסוימים כדי להקטין את תחושת חוסר הנוחות, מה שמחזק את התלות החזותית ומקשה על השיקום. בנוסף, מחקרים מראים כי רגישות יתר זו לגירויים חזותיים קשורה לשינויים בפלסטיות הנוירונית במעגלים החושיים וברשתות התפיסה של שיווי המשקל. לפיכך, טיפול יעיל חייב לכלול התערבויות להפחתת תלות זו ולאיזון מחדש של עיבוד המידע החושי במוח.
חשיבות השיקום הווסטיבולרי ושימוש במציאות מדומה (VR)
השיקום הווסטיבולרי מהווה נדבך מרכזי בטיפול ב-PPPD. הוא מבוסס על תרגילים ייחודיים שנועדו לגירוי וחיזוק של המסלולים הווסטיבולריים, שיפור הסבילות לגירויים חזותיים ועידוד הפלסטיות המוחית. תרגילי השיקום כוללים לרוב תנועות ראש, עיניים וגוף לגירוי המערכת הווסטיבולרית ולעידוד המוח לשלב טוב יותר את המידע המגיע ממקורות חושיים שונים.
השימוש במציאות מדומה (VR) בשיקום וסטיבולרי הראה תוצאות מבטיחות לאחרונה עבור מטופלים הסובלים מ-PPPD. VR מאפשר יצירה של סביבות מבוקרות הניתנות להתאמה, בהן המטופל נחשף בהדרגה לגירויים חזותיים וחושיים. שליטה בעוצמת ובאופי הגירויים מאפשרת ל-VR לסייע בהפחתת רגישות המטופלים לגורמים חזותיים מגרים, תוך שיפור הסבילות שלהם. מחקרים מצביעים על כך ש-VR מגבירה את הפלסטיות המוחית ומסייעת בשילוב מחדש של מידע וסטיבולרי תוך קידום פיצוי מרכזי.
יתרונות השימוש במציאות מדומה בשיקום וסטיבולרי חורגים מעבר לחשיפה הדרגתית. הטכנולוגיה מאפשרת למטופלים לבצע תרגילים בצורה בטוחה וללא סיכון לנפילות, גם כאשר הם חשופים לסביבות חזותיות עשירות ומורכבות. לפיכך, VR מהווה כלי חשוב בטיפול בתלות חזותית, על ידי יצירת תרחישים שבהם המטופלים יכולים לצמצם בהדרגה את הצורך ברמזים חזותיים לשמירה על שיווי משקל. הטכנולוגיה מאפשרת התאמת פרוטוקולי השיקום לצרכים האישיים של כל מטופל, תוך התאמת עוצמת הגירויים בהתאם לסבילות ולהתקדמות של כל מטופל.
הטיפול ב-PPPD דורש גישה רב-תחומית, שבה השיקום הווסטיבולרי ממלא תפקיד מרכזי, במיוחד בטיפול בתלות החזותית. תרגילי השיקום והשימוש ב-VR מאפשרים גירוי הדרגתי של המערכות החושיות והווסטיבולריות, דבר המעודד אינטגרציה חושית טובה יותר והפחתת התסמינים. שילוב גישות אלו מסייע להפסיק את מעגל התלות החזותית וההימנעות, ומאפשר למטופלים לשפר את שיווי המשקל התפקודי ולהעלות את איכות חייהם.