מבחן קלורי הוא שיטה מרכזית להערכת תפקוד המערכת הווסטיבולרית, מרכיב קריטי במערכת שיווי המשקל האנושית. בדיקה זו מאפשרת לזהות ליקויים כגון היפורפלקסיה וסטיבולרית, המתבטאת בירידה בתגובת הקולטנים באוזן הפנימית. במאמר זה נדון במטרות המבחן הקלורי, פרשנות התוצאות (כולל גרף FRESS), וכן בטיפולים המוצעים בעקבות תוצאות הבדיקה.
מתי מבצעים מבחן קלורי?
מבחן קלורי מתבצע כאשר יש צורך לאבחן סיבות לסחרחורות, חוסר שיווי משקל או הפרעות יציבות. תסמינים אלו עשויים להעיד על פגיעה במערכת הווסטיבולרית, בין אם מדובר בפגיעה פריפריאלית (באוזן הפנימית) או מרכזית (במוח).
מצבים מרכזיים בהם מבצעים מבחן קלורי:
סחרחורות ממושכות או תלויות תנוחה: כאשר המטופל מתאר תחושת סחרחורת שמופיעה בעקבות שינוי תנוחה או באופן כרוני.
חשד להיפורפלקסיה וסטיבולרית: תופעה אופיינית במחלות כמו דלקת עצב וסטיבולרי (נוירוניטיס) או דלקת מבוך (לברינטיטיס).
הערכה לאחר טראומה או ניתוח: לבדוק פגיעות וסטיבולריות לאחר פגיעת ראש או התערבות כירורגית.
במהלך המבחן מוזרמים גירויים תרמיים (אוויר או מים חמים וקרים) לתוך תעלת האוזן, על מנת לגרות את התעלות החצי-מעגליות שבאוזן הפנימית. התגובה נמדדת באמצעות רישום תנועות עיניים (ניסטגמוס) באמצעות אלקטרוניסטגמוגרפיה (ENG) או וידיאוניסטגמוגרפיה (VNG).
פרשנות התוצאות: כיצד מזהים היפורפלקסיה?
תוצאות המבחן הקלורי מנותחות בהתאם לנוכחות, עוצמה וסימטריה של תגובות הניסטגמוס.
תגובה תקינה
תגובה קלורית תקינה מתבטאת בניסטגמוס המופנה לאוזן הנגדית במקרה של גירוי קר, ולכיוון האוזן הנבדקת במקרה של גירוי חם. מהירות ותדירות תנועות העיניים משקפות את תפקוד המערכת הווסטיבולרית.
היפורפלקסיה וסטיבולרית
ירידה בתגובה באוזן אחת בהשוואה לשנייה (אסימטריה של מעל 25%) מעידה על היפורפלקסיה חד-צדדית, שעשויה להיגרם על ידי מצבים כמו:
לברינטיטיס.
נוירוניטיס וסטיבולרי.
ניוון וסטיבולרי הקשור לגיל.
היעדר תגובה מוחלטת (ארפלקסיה) מעיד על פגיעה וסטיבולרית חמורה, לעיתים דו-צדדית, כגון במקרים מתקדמים של פגיעה וסטיבולרית רעילה או אוטואימונית.
גרף FRESS: כלי חיוני לניתוח תוצאות
כדי לנתח את התוצאות בפירוט, לעיתים קרובות מייצגים אותן בגרף FRESS (Fixation, Response, Excitation, Suppression, Symmetry).
בגרף זה ניתן לזהות:
פיקסציה (Fixation): הערכת יכולת דיכוי הניסטגמוס בזמן התמקדות בנקודת אור. ליקוי בפיקסציה עשוי להעיד על פגיעה מרכזית.
תגובה (Response): תגובות לחום ולקור. ירידה בעוצמת התגובה מעידה על היפורפלקסיה.
סימטריה (Symmetry): השוואה בין תגובות שתי האוזניים. אסימטריה מעל 25% עשויה להצביע על פגיעה חד-צדדית.
דיכוי (Suppression): מדידת ירידת הניסטגמוס בזמן הפיקסציה, פרמטר חשוב להבחנה בין פגיעות מרכזיות לפריפריאליות.
גרף FRESS מאפשר ניתוח מדויק, מעקב קליני, והסבר נגיש של התוצאות למטופלים ולאנשי מקצוע אחרים.
טיפול והתמודדות עם תוצאות המבחן
ליקויים המתגלים במהלך מבחן קלורי מכוונים את אופן הטיפול במטופל.
שיקום וסטיבולרי
במקרה של היפורפלקסיה, שיקום וסטיבולרי מהווה אבן יסוד בטיפול. שיטה זו כוללת:
תרגילי הסתגלות: שמטרתם לשפר את יכולות המערכת הווסטיבולרית שנותרו.
תרגילי תחליף: המשלבים שימוש במערכות חושיות אחרות (ראייה, תחושה עמוקה) לפיצוי על הליקוי.
הרגלה (Habituation): להפחתת רגישות יתר לתנועות שמעוררות סחרחורת.
טיפול תרופתי
תרופות מסוימות עשויות להינתן לטיפול באירועים חריפים (נוגדי סחרחורת, סטרואידים) או לדיכוי דלקת.
מעקב ומניעה
מעקב רפואי סדיר מאפשר לעקוב אחר התקדמות הפגיעה הווסטיבולרית ולהתאים את הטיפולים. מניעה כוללת טיפול מוקדם בזיהומים או טראומות העלולות לפגוע באוזן הפנימית.
מבחן קלורי הוא כלי אבחוני חיוני לזיהוי היפורפלקסיה וסטיבולרית וחקר הגורמים לסחרחורות. באמצעות כלים כמו גרף FRESS, ניתן לפרש את התוצאות בדיוק רב ולתכנן תוכנית טיפול מותאמת. שילוב של שיקום וסטיבולרי, טיפול תרופתי ומעקב קליני יכול לשפר משמעותית את איכות חייהם של מטופלים הסובלים מהפרעות שיווי משקל.